העובדה שהייתי באשפוזים פסיכיאטרים כילד תהרוס לי בעתיד?

הייתי ב4 אשפוזים פסיכיאטרים במהלך חיי מגיל 13 עד גיל 17 , אני עכשיו בן 17 והצבא כמובן בכלל לא היה מעוניין לראות אותי (אפילו לא הגעתי לצו ראשון, כשקיבלתי אותו הייתי באשפוז ואיזה חצי שנה אחריי אמא שלי התקשרה לקצין העיר והוא אמר בכלל לא לטרוח להגיע וקיבלתי פטור אוטומטי) נכנסתי על אובדנות בכל האשפוזים חוץ מהאחרון שבו נכנסתי על פסיכוזה 3 מתוך ה4 אשפוזים היו בכפייה מה שאומר שאני מוכר ברווחה נכון לכרגע כקטין נזקק. אני כרגע בבית ספר לחינוך מיוחד ואמור לצאת בגיל 18 בשביל לסיים את השנה הזאת בבגרות אקסטרנית כי על גופתי המתה השם של הבית ספר הזה יהיה כתוב על התעודת בגרות שלי. אבל אני כן מאוד מאוד חכם (אובחנתי כמחונן בכיתה ב ובאבחון פסיכודיאגנוסטי שביצאתי יצא שהמנת משכל שלי אמורה להיות יותר מ130 על פי תוצאות האבחון) ובחיים לא אובחנתי בשום מחלה נפשית כרונית או מחלה נפשית בכלל (אך ורק הפרעות נפש ופסיכוזה חריפה וקצרת מועד שההחלמה ממנה אמורה להיות 100% עם אבחנה מבדלת של פסיכוזה משותפת כשלא אני מקור הפסיכוזה אלא רק נשא שלה) ואני כן אמור לעשות עוד מעט שירות לאומי. השאלה שלי היא אם המצב באמת כזה נורא? וכמה הסיטואציות שעברתי בילדות ישפיעו עליי בחיים הבוגרים לדעתם? כאילו, האשפוזים שלי כשהייתי ילד באמת יהרסו לי את החיים בעתיד?